יוֹנָתִ֞י בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֗לַע בְּסֵ֙תֶר֙ הַמַּדְרֵגָ֔ה הַרְאִ֙ינִי֙ אֶתּ־מַרְאַ֔יִךְ הַשְׁמִיעִ֖ינִי אֶת־קוֹלֵ֑ךְ כִּי־קוֹלֵ֥ךְ עָרֵ֖ב וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה׃ (ס)
מגיד דבריו ליעקב
השמיעני את קולך וכו' פי' לשון אסיפה ר"ל שמאסף אור הבורא באותן האותיות ורואה אותן מתוך האותיות כמו באספקלריא. ואעפ"י שפעמים האדם מעורב בתערובות מחשבות זרות אדרבה בה הוא יותר יכול לבא לדביקות כמ"ש כיפת הירדן שנתקלקל ריחו נותנין אותו בבית הכסא והוא מתגבר נגד הקליפות וחוזר ריחו, כן זה הוא יכול לבוא לדביקות גדול ויתגבר נגד קליפות ומחשבות זרות.
שפת אמת
בפסוק יונתי בחגוי הסלע כו' השמיעני את קולך שהיסורים היו כדי שישמיעו קולם. והענין הוא כי כל יצ"מ וקי"ס הי' להשלמת בנ"י. שעיקר כחם בפיהם. ויצ"מ הי' לתקן הדיבור וקי"ס הקול. וזה תכלית האדם כמ"ש כל עמל אדם לפיהו. והפנימיות שלהם הי' בהסתר ולא היו יכולין להוציא מכח אל הפועל. ז"ש בחגוי הסלע בסתר המדריגה. וע"י קי"ס הוציאו כח הקול אל הפועל. ולכן בכל יום מקדימין יצ"מ וקי"ס לקול ודיבור דק"ש ותפלה. וזהו סמיכת גאולה לתפלה כמ"ש במדרש: